טקטיקות קרב באוקראינה ב-2026 ואסטרטגיות התקיפה הרוסיות

טקטיקות קרב מתפתחות באוקראינה ורוסיה, 2026

לפי האנליסט הצבאי פרון, שדה הקרב באוקראינה בשנת 2026 חל שינוי משמעותי לעומת הדינמיקה שנצפתה בשנים 2022 ו-2023. קצב השינויים הטריטוריאליים הוא איטי יותר בהשוואה לעבר, כשהתקדמות מכל צד, רוסיה או אוקראינה, מוגבלת בעומקה ובחשיבותה האסטרטגית. במקום הישגים מהירים, הסכסוך התקבע למאבק ממושך ומתיש יותר.

פרון מסביר שהתבנית המתפתחת של הלוחמה יצרה תופעה בלתי שגרתית. מצד אחד, קו החזית האוקראיני נראה חדיר יותר מאשר קווי חזית מסורתיים, מה שמאפשר חדירה של כוחות רוסיים. מצד שני, הוא עדיין נותר עמיד. קיומן של עמדות רוסיות המופיעות מעבר להגנות האוקראיניות אינה מתורגמת בהכרח לקריסתה. חיילים אוקראינים יכולים להמשיך להילחם אפילו כשהם מנותקים זמנית מקווי התקשורת שלהם.

רוב לי, קצין חי"ר לשעבר בחיל הנחתים של ארצות הברית ואנליסט צבאי, מסכים עם פרון ומציג את הדלילות של קו החזית האוקראיני בהשוואה לתפיסות המסורתיות על לוחמת תעלות. במקום תעלות צפופות מהסוג שהזכיר את מלחמת העולם הראשונה, העמדות האוקראיניות הופכות יותר ויותר לרשת מפוזרת של קבוצות קטנות ומוסתרות. פרון גם מציין כיצד מבנים וטקטיקות מותאמים להתמודד עם סביבה לחימה כבדה במל"טים, שמאפיינת את השלב הזה בסכסוך.

בתוך שדה הקרב הדינמי הזה, פרון מצביע על האתגר שבהטמעת התפתחויות בטכנולוגיה, כמו מערכות אוויריות בלתי מאוישות (UAS) ואמצעי נגד מל"טים, לצד חי"ר וארטילריה מסורתיים.

מיקומי חי"ר וטכניקות הגנה

רוב לי מרחיב ומסביר כיצד התפקיד של החי"ר בקו החזית התפתח. הוא מזהה הבדל קריטי: במקום להיות נקודות הגנה קבועות ומזוינות בכבדות, עמדות החי"ר האוקראיניות מתפקדות באותה מידה כעמדות תצפית כמו שהן נקודות התנגדות. החיילים מתבקשים לעיתים קרובות להימנע ממעורבות מול כוחות רוסיים אלא אם יש הכרח ברור, ובכך מצמצמים את חשיפתם לזיהוי על ידי כלי טיס בלתי מאוישים (UAVs).

לי מסביר שהדלילות של "קו החזית" האוקראיני דורשת הבנה חדשה של מה זה אומר "להחזיק בשטח". תפיסת קווי התילים המאוחדים והמאוישים היטב כבר אינה רלוונטית. במקום זאת, קבוצות חי"ר פועלות כצוותים קטנים וצפופים של שניים עד ארבעה אנשים, הנמצאים בשורות עצים, יערות או מרתפים, הרחק משטח פתוח שבו הם עלולים להיות מטרות קלות למל"טים. עמדות אלו כוללות גם תכנון של גיבוי, עם אפשרויות סמוכות זמינות אם מיקומים ראשוניים נחשפו.

למרות היקפם המצומצם ותפקידם הטקטי, לי מתעקש שהחי"ר נשאר מרכיב חיוני במאמץ המלחמתי. בעוד שהמל"טים ממלאים תפקידים קריטיים בתצפית ותקיפה, חי"ר עדיין מהווה אפשרות גיבוי במקרים בהם תנאי מזג האוויר או גורמים אחרים פוגעים באפקטיביות של המל"טים. לי מזכיר פעולה חורפית שבה חי"ר היה הראשון לזהות ולהגיב להתקרבות של רכב משוריין, מה שמראה את חשיבותו המתמשכת למרות ירידה במעורבותו בלחימה ישירה.

דמיטרו פוטיאטה, ותיק בכוחות המבצעים המיוחדים של הצבא האוקראיני, מאשר את עמדתו של לי. הוא מדגיש שבעוד שהיחידות הקטנות של החי"ר האוקראיני הן חלק בלתי נפרד מהמהלך, גישה אבולוציונית זו מונעת בעיקר מכורח ולא מהעדפה אסטרטגית. אוקראינה חסרה את כוח האדם לשימור מבנים גדולים יותר, במיוחד בעמדות מבוצרות, וזאת בין השאר בשל אתגרי גיוס וחוסר כוחות שגררו אבדות.

פוטיאטה ממחיש את טבע ההגנה של החי"ר המודרני באמצעות דוגמה מרשימה. במהלך של קרב חמשה חודשים במרתף אותו החזיקו רק ארבעה חיילים אוקראינים, הכוחות הרוסים ביצעו ניסיונות חוזרים ונשנים לכבוש את העמדה במסגרת טקטיקת "דלג ודלג" שלהם. גישה זו כוללת התקדמות הדרגתית והבטחת עמדות מפתח לצרכי אספקה מחדש. למרות תקיפות כבדות, היחידה האוקראינית הקטנה הצליחה להחזיק במרתף, מה שמדגים את חשיבותם של גישות מושרשות מסוימות, גם במלחמה שנשלטת יותר ויותר על ידי התפתחויות טכנולוגיות.

פרון השתמש בתובנות אלו כדי להפריך השוואות פשוטות למלחמת העולם הראשונה, תוך שהוא מזכיר למאזינים שצפיפות הכוחות בקו החזית האוקראיני הופכת אנלוגיות כאלו למטעות. בניגוד לתעלות הצפופות של תקופה זו, העמדות היום קרובות יותר לרשתות המפוזרות הנתמכות על ידי אינטגרציות טכנולוגיות.

קידוחים ומתקדמות טקטיות מרחוק

פרון עובר לדיון על כיצד טקטיקות פריסת מוקשים השתנו במהלך המלחמה, והתרחקו משדות מוקשים גדולים שאפיינו את השלבים המוקדמים. הוא מזכיר את שדות המוקשים הענקיים בסגנון "חגורה" שהתקנו כוחות רוסים בשנת 2023, שהוגדרו בכוונה בעומק רב על מנת לבלום את מתקפות אוקראינה. שדות מוקשים כאלו סיבכו את פעולות הפינוי, שכן נדרשה הכנסתן חוזרת ונשנית של ציוד פינוי ייעודי כמו "מטענים לפינוי מוקשים" (MICLICs).

גישה זו השתנתה באופן דרסטי, כפי שציין פוטיאטה. קידוח מוקשים מרחוק באמצעות רחפנים ומערכות נוספות הפך לכוון ומדויק יותר, תוך מתן עדיפות לנקודות חנק טקטיות על פני שדות מוקשים נרחבים. שדות מוקשים קטנים אלו, אשר לעיתים קרובות תוכננו להגנה על עמדות תצפית ועמדות לחימה, דורשים תכנון והנדסה מדוקדקים כדי למקסם את התועלת שלהם. עם זאת, פוטיאטה מציין כי פריסת מוקשים קרוב מדי לעמדות הגנה עלולה להתנהפך לרע, שכן מתקפות מרחפנים מבוססי FPV ומירי ארטילרי עשויות לנטרל את המוקשים לפני שיוכלו למלא את תפקידם ההגנתי.

פוטיאטה מתאר מקרה מניסיונו האישי, שבו הונחו מוקשים באופן אסטרטגי ליד עמדות תצפית כדי להאט את התקדמות הכוחות הרוסיים. המוקשים הוצבו בקו עצים במרחק של כמה מאות מטרים מעמדות אוקראיניות, והיו מלווים בתמיכה מרחפנים וארטילריה. היעילות של גישות אלו עיצבה את החשיבה הנוכחית על פריסת מוקשים, ומשקפת התרחקות מתורת הלחימה הישנה שהעדיפה מבנים רחבים וסטטיים. פרון מדגיש את האבולוציה הזאת, תוך כדי שהוא מתבונן בשינוי הרחב מלחימה סטטית לגישה שנשענת רבות על הסתגלות וטכנולוגיה, גם בתרחישים המבוססים על הגנה כבדה.

עם התקדמות השיחה, פרון מציין שהאינטראקציה בין חי"ר, רחפנים ומערכות הנדסיות מצביעה על התפתחות של אסטרטגיות לחימה. תלותם של שני הצדדים בעמדות קטנות יותר והמעבר לקידוח מרחוק ומדויק מצביעים על הדרך שבה כל צד הסתגל לאתגרים ההיברידיים של מלחמה מודרנית. התובנות הללו מהוות שלב מוקדם לדיון עמוק יותר בגורמים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שמניעים את הקונפליקט למצבו הנוכחי.

התקדמות בשימוש ברחפנים ובתחום אמצעי-הנגד

רוב לי מדגיש כי גילום משמעותי נצפה בשימוש ברחפנים על ידי שני הצדדים, אוקראינה ורוסיה, בשנת 2026. למרות שרחפנים זכו לתשומת לב רבה בשל השפעתם בשדה הקרב, הוא מדגיש כי יעילותם תלויה בארגון של מערכות רבות. לי מסביר שאומנם רחפנים משנים את אופי מלחמות, אך אינם יכולים לתפקד ככוח עצמאי. ההנחה הראשונית לפיה רחפנים לבד יכולים לשלוט בקונפליקטים או להחליף את הצורך בכוח אש מסורתי הוכחה כשגויה.

דמיטרו פוטיאטה מסכים ומוסיף פירוט על כמה מהאתגרים שעמם נתקלים רחפנים בתנאי קרב ממשיים. הוא מציין שרחפנים פגיעים לשיבושי שידור, אש ממטרות קטנות ותנאי מזג אוויר קשים כמו ערפל, גשם כבד ורוחות חזקות. במצבים שבהם רחפנים מתקשים לפעול, מערכות נשק מסורתיות כמו ארטילריה ממשיכות לספק תוצאות יציבות שאינן מושפעות מהמגבלות הללו.

אתגר קריטי לפריסת רחפנים הוא תלותם במערכות תקשורת כמו סטארלינק. כוחות אוקראינה פיתחו משמעותית את יכולותיהם בלוחמת רחפנים, בעיקר בעקבות שימוש במערכות אלו, אך מבצעים מלחמת אלקטרונים רוסיים לשיבוש תקשורת זו היוו מכשול גדול. פוטיאטה מדגיש את הקושי בדינמיקה הזו, תוך ציון שרוסיה מתמקדת בפיתוח יכולות לשבש על ישראל של אוקראינה בתשתיות מבוססות לוויינים. הוא מצביע על הצלחת רוסיה ביצירת רשתות תקשורת ממוקדות והמאמצים המתמשכים שלה לפתח אלטרנטיבה לסטארלינק. הרשת "Razvet", אף שהיא מוגבלת, כיום פעילה לשימושים מסוימים בשדה הקרב, כאשר כוחות רוסיה פועלים להאיץ את הפיתוח שלה. אוקראינה מצידה הגיבה עם מבצעים ממוקדים על תשתיות שתומכות ברשת Razvet, תוך שימוש בתחמושת מונחית כדי לעכב את התקדמותה.

למרות התקדמות אלו, לי מעיר על מגבלות הטקטיות של כמה פתרונות רוסים, במיוחד רשתות המודם המבוססות על רחפנים שלהם. המערכת, שמבוססת על רחפנים המחוברים זה לזה ומעבירים אותות ביניהם, מתקשה לשמור על חיבורים למרחקים ארוכים או בפעולות בגובה נמוך. במקביל, נעשו מאמצים משמעותיים בפריסת מערכות מלחמה אלקטרוניות על ידי שני הצדדים. אוקראינה כיוונה לפגוע בשיבושים הרוסיים, שנטו להיות מגושמים ולעיתים יחסית נייחים. רוסיה, מנגד, ממשיכה לנסות ולהטיל שיבושים מקומיים על פעולות התלויות בסטארלינק, תוך תוצאות ברמות הצלחה שונות.

בדון על התקדמות אוקראינה, פוטיאטה מפרש ​​שילוב של רחפנים מסונכרנים ויכולות תפעול מרובות רחפנים, שמאפשרות למפעילים לפגוע בכמה מטרות בו זמנית. עם זאת, הוא מודה שהטכנולוגיה עדיין מתפתחת ולא במיטבה לכדי רמות שאולי אפשר לדמיין. הוא משווה זאת לעדיפות שניתנה על ידי רוסיה בפיתוח מערכות תקשורת אוטונומיות ואסטרטגיות נגד רחפנים, כולל שיבוש תקשורת ואש ממטרות קטנות ממקומות מוסתרים.

פוטיאטה מדגיש את החשיבות של ללמוד כיצד לשלב רחפנים באופן יעיל בפעולות צבאיות. הוא טוען כי על צבאות מערביים לזהות את השיעורים מהקרבות הללו בכדי להיות מסוגלים להשתמש ברחפנים באופן מייטבי בתפקידים של זיהוי מטרות, סיור ואפילו יצירת תנאי שדה קרב שבהם מערכות אחרות יכולות לתפקד בצורה יעילה.

תפקיד הארטילריה במלחמה קונבנציונלית ומודרנית

רוב לי טוען כי הארטילריה נותרה אבן יסוד במלחמה המודרנית ומשמשת כמשלימה חיונית לפעולות רחפנים. הוא מדגיש כי שילוב כוח אש קונבנציונלי עם מערכות בלתי מאוישות (Unmanned Aerial Systems - UAS) מאפשר יכולות מקיפות בשדה הקרב. אינטגרציה זו מאפשרת דיוק רב יותר בפגיעה במטרות ומפחיתה את כמות התחמושת הדרושה לפגיעות אפקטיביות. לדוגמה, שילוב רחפנים בפעולות ארטילריה עשוי להקטין באופן ניכר את מספר הפגזים הנדרשים לחיסול מטרה, תוך שיפור גם ביעילות וגם בתוצאה.

דמיטרו פוטיאטה משתף מניסיונו, ומסביר כי שילוב רחפנים וארטילריה מהווה את עמוד השדרה של אסטרטגיית שדה הקרב הנוכחית של אוקראינה. רחפנים מבצעים לעיתים קרובות משימות סיור ואיתור מטרות, בעוד הארטילריה מספקת דיכוי ומהווה את כוח האש הדרוש לנטרול עמדות אויב. הוא מדגיש שלא ניתן להסתמך רק על רחפנים, בשל הפגיעות שלהם לתנאי מזג אוויר, שיבוש תקשורת ואש מנשק קל. במקום זאת, צבא אוקראינה משתמש ברחפנים ובארטילריה יחד כדי להתגבר על חולשות אלו.

שני האורחים עורכים השוואות למלחמות קודמות כדי להמחיש את ערכה המתמשך של הארטילריה. לי מתאר את אירועי הקרבות בתקופת המעורבות הצפון-קוריאנית בשנת 2024, שבהם כוחות אוקראינה ספגו בתחילה אבדות כבדות עקב מחסור בתמיכה ארטילרית והעליונות של האויב במעקב רחפנים. רק כאשר הארטילריה האוקראינית נכנסה לתמונה, המאזן השתנה באופן ניכר, וכוחות אויב החלו לספוג אבדות משמעותיות.

היכולת של שני הצדדים להסתגל למצב מתבררת גם בדיון על התפקיד המתפתח של ארטילריה, בהתחשב באיומים של אש נגד סוללות ואימוץ כלים בלתי מאוישים לצורכי סיור. פוטיאטה מדגיש כיצד כוחות אוקראיניים ורוסיים מתאימים את עצמם במטרה למזער חשיפה ולהגביר את ההשפעה הטקטית של כוח האש שלהם. לדוגמה, שני הצדדים כיום מפרסים רחפנים לפעולות נגד סוללות, כאשר רוסיה משתמשת ברחפנים בעלי נקודת מבט של טייס ראשון (FPV) ובמערכות סיבים אופטיים לשיפור דיוק החזר האש ולהפחתת סיכונים.

במסגרת פירוט האינטגרציה בין רחפנים וארטילריה בחזית האוקראינית, לי מתאר מספר תרחישים מבצעיים. הוא מזכיר את התמרונים ההגנתיים האחרונים של חטיבת אזוב נגד כוחות רוסיים וכוחות פרוקסי, שבהם הארטילריה הייתה קריטית. במהלך עימות ספציפי שכלל טנקים, נגמ"שים ואופנועים, ארטילריה שהשתמשה בתחמושת מתקדמת כמו תחמושת קונבנציונלית משופרת מרובת מטרות (Dual-Purpose Improved Conventional Munitions - DPICM) גרמה לפאניקה ולאילוץ נסיגת האויב. דוגמה זו מדגישה את ההשפעה הפסיכולוגית והפיזית של הפגזות כבדות, אשר רחפנים לבדם אינם יכולים להשיג.

לי ופוטיאטה מדברים גם על תפקיד הארטילריה והרחפנים בהנחת מוקשים בשדה הקרב. ארטילריה יכולה להניח שדות מוקשים במהירות רבה יותר מאשר רחפנים, ומשבשת היווצרות של יחידות ממוכנות וחי"ר במהלך מתקפה. פוטיאטה מוסיף כי סוג זה של הנחת מוקשים מרחוק הפך לאלמנט קריטי במלחמה מודרנית, מכיוון שהוא מאפשר למגנים להסתגל במהירות לאיומים טקטיים כמו יחידות רוסיות מתקדמות.

למרות ההתקדמות בטכנולוגיות UAS, פוטיאטה מדגיש כי אסטרטגיות צבאיות אפקטיביות עדיין מסתמכות על שימוש משולב בכלל היכולות הקיימות. הוא קורא למתכננים צבאיים, במיוחד במדינות המערב, לשקול כיצד לשלב בצורה הטובה ביותר טכנולוגיות מסורתיות ומתפתחות ליצירת כוחות מאוזנים המסוגלים להתמודד עם מגוון איומים. לי מסכים, וטוען כי היכולת להשתמש בכוחות משולבים, כמו תיאום בין ארטילריה, רחפנים, חי"ר ונכסים אחרים, היא חיונית לאפקטיביות של אוקראינה בשדה הקרב. הוא מסכם את הנושא עם ההבחנה כי למרות שרחפנים הם ללא ספק מהפכניים, הם מתפקדים בצורה הטובה ביותר כשהם משולבים יחד עם כוח אש קונבנציונלי ועם מערכות נוספות.

אתגרים מבצעיים: לוגיסטיקה וניהול אבידות

רוב לי, ותיק חיל הנחתים של ארה"ב ומנתח צבאי, מדגיש את המורכבות הטבועה בשימוש בתותחים מתנייעים (SPG) כגון קרב הפולני, שלמרות שהם בעלי ערך רב בשל יכולותיהם, הם חשופים יותר להפרעות לוגיסטיות ומכנית לעומת ארטילריה נגררת. הוא משתף אנקדוטה על מערכת ההנעה של קרב שהתקלקלה ודרשה חלק חילוף מיצרן אמריקאי, עם זמן אספקה משוער של 18 חודשים. עיכובים כאלו מאלצים את כוחות אוקראינה לאלתר פתרונות זמניים כדי לשמור על מערכות מתקדמות אלו במצב מבצעי. לעומת זאת, מערכות ארטילריה ישנות, כגון תותח ה- M777, מתגלות כבעלות פחות רכיבים קריטיים באופן משמעותי, מה שמקל על תחזוקתן ומקטין את הסיכון להשבתה ממושכת.

לי מתאר את האפשרויות שבין תותחים מתנייעים מודרניים לבין מערכות ישנות: בעוד הראשונים הם בדרך כלל יותר ניידים, ממוגנים בכבדות ומסוגלים לפעולות "ירי ובריחה" מהירות, הם תלויים במידה רבה בשרשרת אספקה חזקה לרכיבים חלופיים ולמומחיות טכנית. ארטילריה נגררת, למרות שהיא פחות ניידת, היא פשוטה יותר, זולה יותר ולעיתים קרובות נגישה יותר, מה שהופך אותה לנכס משלים, במיוחד כאשר צבאות מתמודדים עם שחיקה ארוכת טווח של מלחמה מתמשכת.

דמיטרו פוטיאטה, מנתח צבאי אוקראיני, מוסיף את נקודת מבטו, ומציין כי בשלבי הפתיחה של הקונפליקט, כוחות הארטילריה של אוקראינה הורכבו בעיקר מתותחים נגררים, בעוד שרוסיה החלה עם יחס גבוה בהרבה של תותחים מתנייעים. עם הזמן, אולם, אוקראינה עברה להסתמך רבות על תותחים מתנייעים מודרניים, כולל מערכות שסופקו על ידי המערב, כגון הבוהדנה האוקראיני. מעבר זה לווה באתגרים, אך ההסתגלות הייתה הכרחית כדי לעמוד בדרישות טקטיות של שדה קרב דינמי ומנוטר על ידי רחפנים.

המנחה פרון מדגיש יתרון אנליטי שנובע ממעבר זה: הוא מאפשר לצופים להשוות בין יעילות ושרידות של ארטילריה נגררת מול תותחים מתנייעים בתנאים משתנים. הוא מסביר שבעוד שהאימוץ של תותחים מתנייעים על ידי אוקראינה מספק תובנות על טקטיקות מודרניות המבוססות על ניידות, ההסתמכות של רוסיה על מערכות נגררות ישנות מספקת הבנות לגבי שרידות להגדרות סטטיות עם עלות נמוכה יותר. פרון מציין את חשיבות ההבנה של המשמעויות המבצעיות המורכבות של דינמיקות מנוגדות אלו.

בחזרה לנושא השרידות של ארטילריה, לי מסביר אמצעים משני הצדדים להתמודדות עם איומים מודרניים כגון מערכות בלתי מאוישות (UAS) ורפלקסי סוללות נגד. תותחים מתנייעים באוקראינה עושים שימוש בעמדות "חם וקר" לצורך הגנה: צוותי הארטילריה מקימים עמדות ירי ובונקרים בקרבת מקום, המאפשרים להם להחליף תדירות בין ירי למסתור. עם זאת, לי מציין גם את הירידה באפקטיביות של אסטרטגיית "ירי ובריחה" בשל הנוכחות המתמדת של רחפני מודיעין, מעקב וסיור (ISR) של רוסיה וחימוש משוטט מסוג לנסט.

פוטיאטה מדגיש את הדקויות של התמודדות עם איומי מערכות בלתי מאוישות, שדורשות גישה רב שכבתית. זה כולל מערכות ארטילריה ולוחמה אלקטרונית (EW), ביחד עם כלים נוספים כגון כלי קרקע בלתי מאוישים (UGVs) ומערכות מצוידות בבינה מלאכותית שיכולות לעקוב ולנטרל רחפנים בזמן אמת. מערכות אלו יחדיו מהוות קו הגנה קריטי ראשון מול מערכות בלתי מאוישות מתקדמות ומתמשכות יותר ויותר.

הדיון צולל לזמינות התחמושת, גורם קריטי להצלחה מבצעית בקרבות מודרניים. לי טוען כי מלאי תחמושת ונגישות הם גורם מכריע, המחלקים בין יחידת ארטילריה שיכולה לשמר פעולות התקפיות או הגנתיות לבין כזו שאינה יכולה לעשות זאת. הוא מציין לקחים היסטוריים ממבצעי נאט"ו ואת הקשיים הנוכחיים עימם מתמודדות רוסיה ואוקראינה במציאת תחמושת מספקת ומוצלחת.

בחירת סוג התחמושת מהווה שיקול חשוב נוסף. פגזים קונבנציונאליים בעלי עוצמת נפץ גבוהה (HE) יש להם שימושים מסוימים אך הם יכולים להיות פחות אפקטיביים בתרחישים מסוימים, כגון חסימת שטח או כאשר מתמודדים עם איומים משוריינים. מנגד, תחמושת מצרר כמו פגזים משופרים דו-שימושיים קונבנציונאליים (DPICM) מציעים כיסוי רחב באזור ונמצאים יעילים במיוחד נגד חי"ר חשוף או כלי רכב לא משוריינים אך פחות יעילים נגד מטרות מחוזקות כמו טנקים או עמדות מבוצרות היטב. לדוגמה, כפי שמציין פוטיאטה, תותח מתנייע רוסי מדגם 2S19 שרד פגיעת פגז DPICM שלא הצליח לגרום לו לנזק קריטי, מה שמדגיש את הצורך בגמישות טקטית ובשילוב סוגי תחמושת.

פרון מקשר דיונים אלו לשיעורים רחבים יותר של צבאות בעולם, ומדגיש כיצד שחיקה ולוגיסטיקה חשובות כמו גם שיפורים טכניים בשדות מלחמה מודרניים. הוא מציין כי גם מערכות מתקדמות מאוד, כמו התותח המתנייע הגרמני הכבד PzH 2000, דורשות תוכניות תחזוקה מקיפות כדי להישאר אפקטיביות בשטח. ללא היכולת לתקן או להחליף רכיבים קריטיים, גם מערכות ארטילריה מתקדמות ביותר נמצאות בסיכון לאובדן שימוש.

לסיכום הדיון, פרון מתאר את האתגרים הכלליים אשר עומדים בפני אוקראינה ורוסיה בשדה קרב הנשלט על ידי רחפנים, יכולות ISR ושפע פעילות ארטילרית. הוא מדגיש כי למרות ששיפורים טכנולוגיים אחרונים שינו את פני המלחמה, הם הקנו ברובם יתרון לטקטיקות הגנתיות. החזרת יכולת תנועה התקפית בשדה קרב כזה תוך איזון מול מציאותה של מלחמת שחיקה נשארת אחת השאלות המרכזיות של הקונפליקט המתמשך הזה.

מבט אל העתיד, פרון מדגיש כי הבנת האתגרים המבצעיים הללו תהיה קריטית לכל כוח צבאי המתכנן להתמודד עם קונפליקטים הדומים לאלו באוקראינה. הוא ממסגר את הדינמיקות המתפתחות של לוגיסטיקה, שרידות, לוחמה אלקטרונית ותחמושת כשיעורים מרכזיים, לא רק עבור אוקראינה אלא גם עבור צבאות ברחבי העולם.

מה נאמר, ומתי

הנקודות שמועלות במאמר, על ידי מי נאמרו ובאיזה רגע בהקלטה הן נאמרו. לחיצה על כל זמן למטה תוביל להקלטה ברגע המתאים.

• האנליסט הצבאי פרון טוען ששדה הקרב באוקראינה בשנת 2026 השתנה באופן ניכר לעומת הדינמיקה שנצפתה בשנים 2022 ו-2023. 04:25.
• קצב השינויים הטריטוריאליים בשדה הקרב של אוקראינה הוא איטי יותר מאשר בשנת 2022 ו-2023, כשהתקדמות מכל צד מוגבלת בעומקה ובחשיבותה האסטרטגית. 04:01.
• במקום הישגים מהירים, הסכסוך התקבע למאבק ממושך ומתיש יותר. 04:25.
• קו החזית האוקראיני חדיר יותר מאשר קווי חזית מסורתיים, דבר המאפשר חדירת כוחות רוסיים תוך שמירה על עמידותו. 04:40.
• העמדות האוקראיניות הופכות יותר ויותר לרשת מפוזרת של קבוצות קטנות ומוסתרות מאשר תעלות צפופות. רוב לי, 06:41.
• רוב לי מדגיש שחיילים אוקראינים מתבקשים לעיתים קרובות להימנע ממעורבות מול כוחות רוסיים אלא אם יש הכרח ברור. 06:41.
• צוותי חי"ר מקרוב המורכבים משניים עד ארבעה חיילים מוצבים בעמדות מוסתרות כמו שורות עצים, יערות או מרתפים. רוב לי, 08:03.
• דמיטרו פוטיאטה טוען כי אוקראינה חסרה את כוח האדם לשימור מבנים גדולים בעמדות מבוצרות עקב אתגרי גיוס ואבדות. 10:12.
• פרון שולל השוואות למלחמת העולם הראשונה וטוען שצפיפות הכוחות בקו החזית של אוקראינה מבטלת אנלוגיות אלו. 05:48.
• פריסת מוקשים הסתגלתה והתמקדה פחות בשדות מוקשים גדולים מהשלבים הראשונים של המלחמה לטובת יישומים ממוקדים יותר. 12:17.
• כריית מוקשים מרחוק באמצעות רחפנים הפכה לממוקדת ומדויקת יותר, תוך התמקדות בנקודות חנק טקטיות במקום בשדות מוקשים נרחבים. 13:02.
• פוטיאטה מתאר מקרים בהם מוקשים הונחו ליד עמדות תצפית, בתמיכת רחפנים וארטילריה, כדי להאט את התקדמות הרוסים. 13:21.
• פרון מדגיש את המעבר מלחימה סטטית לגישה המתבססת רבות על הסתגלות וטכנולוגיה. 1:07:39.
• רוסיה מתמקדת בפיתוח יכולות לשבש את תלותה של אוקראינה במערכות מבוססות לוויין. 30:00.
• רשת Razvet של רוסיה לתקשורת בשדה הקרב פעילה עתה למספר שימושים, אף שהיא מוגבלת. 30:00.
• אוקראינה מתמקדת בפגיעה בתשתיות התומכות ברשת Razvet הרוסית כדי לעכב את התקדמותה. 30:32.
• הכנסת נחילי רחפנים מסונכרנים ופעולות מרובות רחפנים על ידי כוחות אוקראינה מכוונת לפגוע במספר מטרות בו זמנית. 25:56.
• רוב לי טוען שרחפנים, אף שהם משנים את אופי המלחמה, אינם יכולים לפעול ככוח עצמאי. 41:51.
• רוב לי טוען שהארטילריה נותרה אבן יסוד במלחמה המודרנית ומהווה רכיב משלים חיוני לפעולות רחפנים. 41:51.
• השילוב של רחפנים וארטילריה מהווה את עמוד השדרה של אסטרטגיית שדה הקרב הנוכחית של אוקראינה. 43:51.
• לי נזכר בהתנסות קרבית בשנת 2024, שבה כוחות אוקראינה ספגו בתחילה אבדות כבדות עקב מחסור בתמיכה ארטילרית והעליונות של האויב במעקב רחפנים. 38:21.
• ההשפעה הפסיכולוגית והפיזית של תחמושת ארטילריה מתקדמת כמו DPICM על כוחות האויב. 1:05:06.
• פוטיאטה מדגיש כי מערכות מסורתיות כמו ארטילריה נותרו בלתי נמנעות מבחינה מבצעית למרות התקדמות מערכות בלתי מאוישות. 40:02.
• היתרונות והחסרונות בין תותחים מתנייעים מודרניים לבין מערכות ישנות כמו תותח ההוביצר M777. 1:00:45.
• לי משתף אנקדוטה על עיכובים לוגיסטיים הקשורים למערכות ההנעה של תותח קרב, הממחישים את פגיעותם של תותחים מתנייעים. 1:00:07.
• פרון מדגיש את החשיבות של להבין את ההשלכות המבצעיות של דינמיקות שרידות של מערכות ארטילריה. 1:01:25.
• שני הצדדים משתמשים בגישות רב-שכבתיות להתמודדות עם איומי מערכות בלתי מאוישות, כולל מערכות לוחמה אלקטרונית וכלים לנטרול רחפנים בזמן אמת. 45:00.
• לי טוען כי מלאי תחמושת ונגישותה משפיעים באופן מכריע על הצלחה המבצעית באזורים קרביים מודרניים. 1:03:40.