תקציב ההגנה של נאט"ו: האצת התחמשות מחדש בשנת 2026 והיערכות אירופאית

סקירה של גידול תקציב ההגנה של נאט"ו

פרון פותח בהסבר על האופן שבו התקציב הביטחוני של נאט"ו התפתח מאז שנת 2022, תוך הדגשה על השינויים המשמעותיים המתרחשים בתגובה לדינמיקות הביטחוניות הגלובליות המשתנות. בשנים האחרונות עבר נאט"ו מתקופה אותה כינה "תקופת ה-2%", שבה רוב מדינות החברות לא עמדו ביעד ההוצאה הביטחונית של 2% מהתמ"ג, לעידן חדש של התחייבות פיננסית מוגברת.

פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 שימשה כקריאת השכמה, והבהירה כי מצב ההשקעה הנמוכה שהיה קיים עד אז כבר אינו בר קיימא. כפי שמציין פרון, מדינות נאט"ו הגיבו לסביבת האיום החדשה בדרכים מגוונות. בעוד שמדינות מסוימות הגדילו מיד את תקציבי ההגנה שלהן, אחרות בחרו בגישה מתונה יותר כדי להגיע ליעד של 2%, תהליך שנעכב בין היתר על ידי אתגרי מדיניות ופערים בשרשראות האספקה העולמיות. לדוגמה, הגידול בביקוש לציוד ביטחוני גרם לעליות מחירים ולעיכובים באספקת ההזמנות, מה שהקשה על המאמצים לחיזוק מהיר של הארסנלים הלאומיים.

פרון מדגיש כי עד שנת 2026, נוף זה השתנה באופן דרמטי. נתונים חדשים חשפו כי תקציב ההגנה הכולל של נאט"ו רשם עלייה של 50% בתוך ארבע שנים בלבד, ממתחת ל-1.2 טריליון דולר בשנת 2022 לכ-1.8 טריליון דולר בשנת 2026. בעוד שהעלייה השנתית הקטנה ביותר נרשמה בין השנים 2022 ל-2023, התקציב זינק באופן משמעותי בין 2025 ל-2026, עם תוספת של כמעט 200 מיליארד דולר במונחים נומינליים במהלך תקופה זו.

למרות זאת, העלייה בהוצאות ההגנה לא הייתה מחולקת באופן שווה. פרון מציין כי בעוד הוצאות ההגנה של ארצות הברית גדלו בצורה מתונה יחסית, כ-20% בלבד לאורך תקופה זו, המדינות הלא-אמריקאיות בנאט"ו הכפילו את ההוצאות המשותפות שלהן. כתוצאה מכך, הפער הגדול שהיה בעבר בין ארצות הברית לבין בעלות בריתה האירופיות הצטמצם באופן ניכר. בשנת 2021, תקציב ההגנה של ארצות הברית היה כפול משאר מדינות נאט"ו ביחד. עד 2026, חברות נאט"ו האירופיות לבדן צפויות להתקרב לרמות הוצאה ביטחונית הדומות למה שארצות הברית השקיעה רק כמה שנים קודם לכן.

עם זאת, פרון מזהיר שלא להתייחס לנתונים אלה כאל מובנים מאליהם. לאור האינפלציה המשמעותית, אתגרי שרשראות האספקה, ועלות חומרי הגלם הגבוהה שפגעו בשווקים הגלובליים בשנים האחרונות, חלק מהגידול בתקציבים הביטחוניים הנומינליים משמש רק לפיצוי על עלויות גבוהות יותר ואיננו משקף הרחבה אמיתית בכושר הצבאי. בהתאמה לאינפלציה, נעשה ברור כי תקציב הביטחון של נאט"ו רשם גידול ריאלי של כ-26% בין השנים 2021 ל-2026, מה שמתורגם לתוספת של 300 מיליארד דולר במונחים קבועים של דולר אמריקאי לשנת 2021.

גם בהתחשב באינפלציה, השינוי ניכר. מדינות נאט"ו הלא-אמריקאיות תרמו כ-275 מיליארד דולר מתוך גידול הריאלי הזה, מה שמסמן גידול של 77% בהוצאותיהן לעומת הרמות של 2021. האצה זו מצביעה על מאמץ מכוון מצד חברות האירופאיות לעמוד התחייבויות חדשות ולסגור את פער ההשקעה הביטחונית עם ארצות הברית. לדוגמה, פרון מדגיש את החלטת גרמניה להקל על מדיניות "בלם החוב" שלה, שהביאה לשחרור משאבים חיוניים להשקעה בהגנה.

פרון מגבה את המגמות הללו אל פסגת נאט"ו בשנת 2025 בהאג, שם הציגו מדינות החברות יעדים חדשים כדי להתמודד עם אתגרי ביטחון עולים. יעד ה-2% מהתמ"ג עבור תחום ההגנה הוחלף בשני יעדים חדשים: יעד הגנה ליבה של 3.5%, שמטרתו חיזוק יכולות צבאיות מסורתיות, ויעד אופציונלי של 5%, הכולל השקעות בתחומים של "ביטחון רך", כגון תשתית ולוגיסטיקה. בעוד שהאחרון מיועד לקדם חוסן, שילובו אינו צפוי לשנות באופן דרמטי את דפוסי ההשקעה, לאור העובדה שתחומים אלה כבר עומדים בקנה אחד עם סדרי העדיפויות הקיימים של מדינות רבות.

יעדים חדשים אלה, בשילוב מנגנוני מימון מוכוונים כמו תוכנית SAFE של האיחוד האירופי, הזינו את התחייה הצבאית של אירופה. יוזמת האיחוד האירופי הזו סיפקה קרן ענקית של הלוואות בריבית נמוכה לרישוי השקעה בתחומי הביטחון, בעוד שמדדים נוספים נועדו לשחרר כ-800 מיליארד אירו נוספים בהשקעות ביטחוניות. למרות המאמצים, אתגרים עדיין קיימים, כולל מכשולים רגולטוריים ושאלות סביב איזון בין תפקיד המגזר הציבורי והפרטי בייצור ציוד צבאי.

פרון מסכם את החלק הזה בהשוואת נתוני ההוצאה הביטחונית של נאט"ו להערכות ההוצאה של רוסיה. על אף שרוסיה הגדילה בצורה ניכרת את תקציבה הביטחוני מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והוא מגיע ל-220 מיליארד דולר מדי שנה, העלייה הזו מתגמדת לעומת כוח הקנייה של נאט"ו. בין השנים 2025 ל-2026 בלבד, גידול ההוצאות של נאט"ו למעשה השווה לתקציב הביטחוני השנתי הכולל של רוסיה. עם זאת, פרון מזהיר כי השוואות נומינליות אינן תופסות את הסיפור המלא, שכן כוח הקנייה וההבדלים הכלכליים האזוריים ממלאים תפקיד מרכזי בקביעת היכולת הצבאית האמיתית. התאמות לפרמטרי כוח קניה צבאי (PPP) חושפות כי השקעות נאט"ו מציעות יתרון ריאלי עוד יותר לעומת ההוצאות של רוסיה, ומצמצמות עוד יותר את הפער בין ההשקעה האמריקאית והאירופאית.

לסיכום, פרון מציין כי הסיבה לזינוק המדובר אינה נוגעת למירוץ חימוש כלכלי בפני עצמו. עבור נאט"ו, ובמיוחד עבור חברותיה האירופאיות, הגידול המואץ בהוצאות הגנה מכוון בעיקר להבטחת ביטחונן בסביבה שבה עימות ישיר עם רוסיה אינו עוד מחוץ לגדר האפשרי. ההשלכות האסטרטגיות הרחבות של שינויים אלה, כולל המשמעות שלהם ליציבות גלובלית, ייבחנו בחלקים הבאים של המאמר.

השפעות השינויים התעשייתיים והאסטרטגיים בהגנה האירופית

פרון מסביר שבעוד שרוסיה הגדילה באופן משמעותי את תקציבי הביטחון שלה במהלך העימות עם אוקראינה, גם חברות נאט"ו שאינן ארצות הברית הרחיבו את תקציביהן בצורה ניכרת. עם זאת, פער ביכולות ההוצאה עדיין נותר. במונחים נומינליים, הוצאות הביטחון הרוסיות עד 2026 עדיין נמוכות במחצית מאלו של המדינות החברות בנאט"ו שאינן ארצות הברית שהוציאו יחד בשנת 2023. עם זאת, בשל ממשלתה המרכזית של רוסיה ותעשיית הביטחון שבבעלות המדינה, היא נהנית מיתרונות כמו יכולת סטנדרטיזציה של ציוד וסבסוד עקיף של הביטחון באמצעות גופים המסונפים למדינה. גורמים אלו, יחד עם אופי כלכלת מלחמה, מאפשרים לרוסיה למתוח את תקציב הביטחון שלה בצורה יעילה יותר מאשר מדינות רבות בנאט"ו. לפי שיטת רוברטסון, הכוח הקנייה הצבאי של רוסיה מספק יותר מפי שניים תפוקה לכל דולר לעומת ארצות הברית.

עם זאת, יתרון זה הולך ומצטמצם עם הזמן. פרון מציין שבשנת 2017 דיווחו כי רוסיה הפיקה פי שלושה כוח קנייה מתקציב הביטחון שלה בהשוואה לארצות הברית. עד 2025, נתון זה ירד ליחס של 2.16:1. צמצום זה מוסבר בעיקר ע"י אתגרי הכלכלה של רוסיה, כמו אינפלציה, סנקציות, עלויות הלוואה גבוהות ועלויות מלחמה מוגברות, כולל עלייה משמעותית בהוצאות כ"א. הוא מסביר כי הוצאות כ"א, כולל בונוסים להתגייסות, תשלומים במקרה מוות וטבות נוספות, זינקו עבור רוסיה מאז 2022, ולעיתים אף חורגות מההוצאות האישיות במדינות נאט"ו. נוסף לכך, אף שרוסיה הגדילה את ייצור הביטחון, ביצוע זאת בתנאים הקיימים לא היה קל ולא חסכוני. הצורך בכוח אדם נוסף, שעות עבודה ממושכות ושיבושים כתוצאה מהתקפות רחפנים על מפעלים הוסיפו להתמודדות הקשה.

חוזרים אל נאט"ו, פרון מדגיש את השונות הגדולה ברמות ההוצאה בין מדינות החברות לאורך זמן. הוא מסווג את מדינות נאט"ו לרמות לפי נתח התוצר שהוקצה להגנה. הרמה הראשונה כוללת תורמים גבוהים כמו ליטא, אסטוניה, לטביה, פולין, יוון, דנמרק, שוודיה ונורווגיה, המוציאים מעל 3.5% מהתוצר על הגנה בשנת 2026. רבות ממדינות אלו עומדות או עוברות את דרישת נאט"ו של 3.5% הצפויה לשנת 2035. בקבוצה זו, מדינות מסוימות, כמו אסטוניה וליטא, אף חורגות מיעד ה-5% המתקדם של נאט"ו להוצאות ליבה ביטחוניות.

פרון מציין אפקט קירבה אצל תורמים גבוהים. מדינות קרובות גאוגרפית לרוסיה, כמו מדינות הבלטיות ופולין, נוטות להוציא בצורה משמעותית על הגנה, בגלל האיום הנתפס. גם מדינות סקנדינביה עשירות כמו דנמרק, נורווגיה ושוודיה, שרואות את רוסיה בחשדנות, משתייכות לקבוצה זו.

הרמה השנייה, המוציאות בין 2.5% ל-2.9% מהתוצר על הגנה, כוללת מדינות כמו טורקיה, גרמניה, פינלנד, הולנד ובריטניה. מצד שני, מדינות מסוימות קרובות במעט מעל סף ה-2%, כמו רומניה, צרפת, איטליה ופורטוגל. קיימת גם קבוצה של מדינות שנמצאות במדויק או מעט מעל ה-2%, לעיתים תוך שימוש בחשבונאות יצירתית כדי לעמוד בדרישות המינימום של נאט"ו, כולל בלגיה וספרד.

פרון מציין כי סלובניה, למרות שהיא מתחת ל-2% ב-2026, צפויה להתאים את הוצאות ההגנה שלה עכשיו כשהוקם בה ממשלה חדשה.

התפתחות עיקרית ברחבי נאט"ו הייתה עלייה ניכרת בהשקעה בציוד כחלק מהתקציבים הכוללים של הגנה. בתקופה שלפני קרים, חברות נאט"ו שאינן ארצות הברית הקצו כ-19% מתקציב ההגנה שלהן לציוד חדש לעומת 26% בארצות הברית. עד 2026, אחוזים אלו עלו ל-33% ו-30%, בהתאמה. פרון מדגיש שגידול זה בהוצאות ציוד שינה בצורה משמעותית את הנוף האסטרטגי, ואיפשר לנאט"ו לבנות יכולות צבאיות משמעותיות בתוך זמן קצר.

בהקשר לכסף מזומן בלבד, הדוגמה הדרמטית ביותר להגדלת הוצאות הביטחון מגיעה מגרמניה. פרון מתאר כיצד, לאחר שנים של חוסר השקעה, גרמניה התחייבה להשקעות משמעותיות במגוון צרכים ביטחוניים, כולל מערכות הגנה אווירית, כלי רכב הסעים וכלי רכב קרביים. סכומים אלו עלו ליותר מ-47 מיליארד דולר לציוד צבאי בשנת 2026; מדובר בסכום שהוא בערך פי עשרה ממה שגרמניה הוציאה לפני כעשור.

מדינות אירופה גם תגברו את היכולת שלהן לשיגור תקיפות ארוכות-טווח בתגובה ללקחים שנלמדו ממלחמת רוסיה-אוקראינה. פרון מדווח כי נאט"ו התחייב לכ-50 מיליארד יורו למערכות תקיפה מדויקת, כאשר בריטניה מובילה את הפיתוח במגוון תחומים. הוא מוסיף שהדבר כולל לא רק מבחני ביצועים אלא גם קידום מערכות טילים חדשות, כמו מערכת ההגנה האווירית SAMP/T NG צרפת-איטלקית וטיל שיוט ימי צרפתי, בנוסף להישענות המסורתית על מערכות מארצות הברית כמו טיל הפטריוט או טיל שיוט טומהוק.

בנוסף, פרון מזהה מאמץ ברור מצד מדינות נאט"ו האירופאיות לחזק את בסיס הביטחון התעשייתי המקומי שלהן, במטרה להפחית את התלות בציוד צבאי אמריקאי. לדוגמה, מדינות אירופאיות עובדות על ייצור ותחזוקת הציוד שלהן. כך למשל, גרמניה נקטה צעדים להקים מפעל ייצור למערכת טילי הפטריוט בשטחה. גם חלופות אירופיות למערכות תחמושת שעוצבו בארה"ב, כמו מערכות טילים מונחים שפותחו בצרפת נגד מערכות זמזום אוויריות (C-UAS), מראים את מאמצי אירופה לקראת אוטונומיה ביטחונית רבה יותר. יוזמות אלו לא רק משפרות את העצמאות אלא גם מחזקות את כושר הייצור התעשייתי האזורי להגנה תוך שמירה על יכולת שילוב עם מערכות נאט"ו הקיימות.

בהקשר להגברת העצמאות הביטחונית האירופית, פרון מדגיש את האתגר הטמון בלמצוא איזון בין התחרותיות התעשייתית לשיתוף הפעולה הברית נאט"ו. פיתוח יכולות ייצור מקומיות ואזוריות עשוי להוביל להתנגשויות אינטרסים בין מדינות החברות, במיוחד בנוגע לספקי ציוד וחלוקת המשאבים.

עם זאת, למרות מורכבות המצב, מסקנתו של פרון היא שהמגמה להרחבת מספר ספקי ההגנה ולהגברת העצמאות הביטחונית האזורית תימשך בעתיד. הוא חוזה כי האירופאים ימשיכו באסטרטגיות שמכוונות לחזק את התשתיות המקומיות, תוך חתירה לשילוב עם מערכות נאט"ו כדי להבטיח את היכולת לעבודה משותפת. ריבוי ספקי ההגנה צפוי לשפר את עמידות המערכת הצבאית של הברית מול איומי חירום או הפסקות בשרשרת אספקה, ששתי המטרות הללו מהוות אתגר קריטי עבור מדינות נאט"ו בסביבה גיאופוליטית משתנה.

פערים בתהליכים תעשייתיים ומסחריים היוומים עשויים לעורר מתחים פנים-בריתיים בין המדינות המשתתפות, במיוחד אלו שמסתמכות יותר על טכנולוגיות ייבוא, אבל פרון סבור שעם הזמן, שילוב ומיזוג יעיל של אינטרסים ייבואו פתרון לקשיים אלו.

השלכות אסטרטגיות על מוכנות אירופה וביטחון אזורי

פרון טוען כי העלייה בהוצאות הצבאיות במדינות נאט"ו, במיוחד בקרב בעלות הברית האירופאיות, משנה את החישובים האסטרטגיים בין הברית לרוסיה. שינוי זה נובע משלושה גורמים מרכזיים: חיזוק האגף המזרחי של נאט"ו, דמוקרטיזציה של ההסלמה, וחשיפה גוברת של פנים רוסיה למתקפות באמצעות מערכות מתקדמות של נאט"ו.

חיזוק האגף המזרחי של נאט"ו

פרון מדגיש שמדינות נאט"ו המזרחיות משפרות משמעותית את יכולותיהן הצבאיות בדרכים העולות על קצב הצמיחה של הברית בצורתה הכוללת. הוא מציין כי פולין הגדילה את מספר החיילים שלה בצורה דרמטית, בעוד שמדינות הבלטיות נותרות בין המדינות עם ההוצאות הביטחוניות היחסיות הגבוהות ביותר. הצטרפותן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו שינתה את הגיאוגרפיה האסטרטגית באזור, ויצרה מעין חיץ צפוני חזק יותר נגד תוקפנות רוסית פוטנציאלית. בינתיים, חברי נאט"ו מרכזיים כמו גרמניה הקצו כוחות נוספים לאזור, כגון פריסת קבע של חטיבת השריון ה-45 הגרמנית בליטא.

פרון טוען כי נוכחות הכוחות הגוברת משמשת לשני מטרות עיקריות. מצד אחד, היא מחזקת את יכולתה של מזרח אירופה להגן בצורה חזקה מפני איומי ביטחון. מצד שני, היא מסבכת כל אסטרטגיה רוסית היפותטית שמתבססת על לוחמה ב"תחום האפור". פרון מסביר כיצד פעולות "אנשים קטנים ירוקים", כלומר כוחות סמויים המתחזים כמורדים מקומיים פרו-רוסים, יהיו הרבה יותר מסוכנות עם חטיבת שריון המוצבת בליטא, מוכנה להתמודד איתם. בנוסף, פריסת נכסים צבאיים מוכנים לקרב במדינות מזרח נאט"ו משמשת כ"קו אדום", שמבהיר כי כל פעולה צבאית של רוסיה נגד אחת המדינות הללו תערב את כוחותיהן של מעצמות אירופאיות מרכזיות.

פרון מציין שחיזוק האגף המזרחי לא רק מבטיח את הגנת השטחים הללו, אלא גם מקשה על הפתרון האסטרטגי של רוסיה, שמתאפשר באמצעות הסלמה צבאית קצרה ואז ירידה בהסלמה באמצעות איומים או משא ומתן. עבור מדינות הבלטיות, היכולת לעמוד בפני פלישה מההתחלה עדיפה הרבה יותר מאשר לאבד שטחים ואז לנסות להשיבם בעלות גבוהה. אותו עיקרון מיושם גם על פולין, השואפת לנהל את הקרב בגבולותיה במקום לאפשר לעימות לחדור אל שטחיה הפנימיים.

דמוקרטיזציה של ההסלמה

פרון מתאר את "דמוקרטיזציית ההסלמה" כהזזה עמוקה שנגרמת על ידי חימוש מחדש של נאט"ו, בעיקר דרך אספקת יכולות מתקדמות ואוטונומיה בקבלת החלטות למדינות האגף המזרחי. בעלות הברית האירופאיות משקיעות במערכות שמקלות עליהן להגיב לפרובוקציות רוסיות באופן עצמאי, ללא הסתמכות מוחלטת על מדינות נאט"ו אחרות, כולל ארצות הברית.

לדוגמה, אסטוניה רכשה מערכת הגנה אווירית לטווח בינוני, שתאפשר לה להתמודד עם הפרות של המרחב האווירי ללא צורך בפנייה תמידית למדינות שכנות או בעלות ברית חיצוניות. פולין, מצידה, משקיעה בצורה משמעותית בנשק לטווח ארוך שיהיה לה יתרון משמעותי על כוחות רוסיים, אם יווצר הצורך. פרון מדגיש שמגמות אלו מוסיפות מורכבויות לחישובים האסטרטגיים של רוסיה. במקום להתמקד בהרתעת ארצות הברית בלבד מהסלמה, מוסקבה ניצבת בפני האפשרות של פעולה מצד בעלות ברית נאט"ו אינדיבידואליות כמו פולין או אסטוניה, שכל אחת מהן יכולה לבצע תקיפה לעבר שטחי רוסיה אם תחשוב שהדבר נחוץ.

האוטונומיה החדשה הזו משבשת את ההנחות של רוסיה לגבי קבלת החלטות מרכזית בנאט"ו. השגת כשרונות מתקדמים על ידי כמה מדינות בנאט"ו גורמת לקושי הולך וגובר עבור רוסיה לחזות או להשפיע על תגובות הברית במשברים עתידיים. ככל שיותר ויותר מדינות הנמצאות בנאט"ו רוכשות יכולות לטווח ארוך משלהן, מספר השחקנים העצמאיים בנאט"ו עם השפעה ישירה על הסלמה גדל, מה שמעלה גם את הסיכונים וגם את אי-הוודאויות עבור רוסיה.

איומים על פנים רוסיה

פרון מסביר כי חימוש מחדש של נאט"ו גם הופך את פנים רוסיה לפגיע יותר למתקפה. עם יותר כוחות הממוקמים על האגף המזרחי ופיתוח ורכישת מערכות מתקדמות לטווח ארוך על ידי בעלות הברית האירופאיות של נאט"ו, רוסיה מתמודדת עם איומים גוברים על תשתית קריטית ומתקני צבא העמוקים בתוך גבולותיה. אלו כוללים ציפיות ליותר מערכות טילים ורחפנים מתקדמים המסוגלים לבצע תקיפות מדויקות הרחק מאחורי קווי החזית.

מנקודת מבטה של מוסקבה, הדבר מגביר את העלויות של כל עימות צבאי עם נאט"ו. אנליסטים רוסיים מבינים כי מאמצי המודרניזציה והייצור שלהם מוגבלים באופן משמעותי על ידי לחצים כלכליים בתוך המדינה והמלחמה המתמשכת באוקראינה. למרות שרוסיה השיגה הישגים משמעותיים בתחומים מסוימים, כמו פיתוח רחפנים וייצור טילים בליסטיים, המדינה מתקשה למשוך משאבים להשגת יתרון בתחום ציוד קרקע מודרני כמו טנקים מתקדמים, מערכות הגנה מתקדמות ונגמ"שים. פרון מזכיר כי רוסיה נאלצה להסתמך על עיצובים סובייטיים ישנים לציוד הצבאי שלה ולהתעלם מתוכניות מודרניזציה שאפתניות כמו טנק T-14 Armata או תותחי Koalitsiya, שפריסתם הייתה מינימלית.

פרון מדגיש את הניגוד החד בין אסטרטגיית ההשקעות של נאט"ו לבין זו של רוסיה: בעוד חברי נאט"ו באירופה מתמקדים ברכישת יכולות ל"דור הבא" שייכנסו לשימוש בעשור הבא, רוסיה נאלצת להתמקד בייצור ותחזוקת ציוד לשימוש מיידי במלחמה. עדיפות זו לכמות על פני מודרניזציה עשויה לאפשר לרוסיה להמשיך להחזיק בנוכחות צבאית עכשווית, אך פוגמת ביכולתה להישאר תחרותית ככל שיכולות נאט"ו משתפרות לאורך זמן.

סיכונים ואי-וודאות

למרות שמגמת ההשקעה של נאט"ו נראית חזקה, פרון דן בכמה סיכונים פוטנציאליים שיכולים להוביל לשיבושים במהלך זה.

למרות שמגמת ההשקעה של נאט"ו נראית חזקה, פרון דן בכמה סיכונים פוטנציאליים שיכולים להוביל לשיבושים במהלך זה.

• קיימות ההוצאה: הקיימות הפוליטית והפיסקלית של יעד הוצאות הביטחון בגובה 3.5% מהתמ"ג עליו הסכימו חברי נאט"ו אינה ברורה. פרון מציין כי עמידה בעדיפות ההשקעה הצבאית דורשת ויתורים משמעותיים, במיוחד לנוכח אתגרים גלובליים כמו משברים אנרגטיים ודמוגרפיה. מדינות החברות צריכות לאזן את תקציבי הביטחון כנגד לחצים אחרים, כגון צרכים כלכליים מקומיים או צמצום החוב.

• השקעה ביכולות המתאימות: פרון מעלה את השאלה הקריטית האם הגידול במימון נאט"ו מוקצה בצורה אופטימלית. הוא מבחין במיקוד חזק בפלטפורמות קונבנציונליות כמו טנקים, ספינות מלחמה ומטוסי קרב, שהן חיוניות להרחבת הכוח המיידי. עם זאת, הוא מזהיר שמערכות אלו חייבות להשתלב עם השקעות בטכנולוגיות מתקדמות כמו מל"טים מתקדמים ומלאי תחמושת. נאט"ו חייבת להימנע מהשקעת יתר בפלטפורמות שעשויות להתקשות להסתגל במהרה לאתגרים שמציבה הלחימה המודרנית, במיוחד כפי שנראה במלחמה באוקראינה.

• אינפלציה ועליית מחירים: פרון מזכיר כי שווקים צבאיים נפגעו קשה מאינפלציה, במיוחד עם עליית הביקוש שנגרמה בשל המלחמה באוקראינה ובשל מהומות במזרח התיכון. מגבלות בשרשרת האספקה ומחירים עולים של חומרי גלם קריטיים מסכנים את הערך האמיתי של התקציבים המוגדלים, במיוחד אם הגידול בעלויות נותר ללא בקרה. פרון מדגיש את החשיבות של השקעה בכשירות מעשית על פני מחירים מנופחים או רווחיות יתר, כדי להבטיח שנאט"ו תעמוד ביעדי ההרתעה שלה.

• מעורבות ארה"ב: דאגה אחרונה נוגעת ללוח הזמנים ולתפקידה של ארצות הברית במאמצי ההתעצמות של נאט"ו. בעוד מדינות אירופה הגבירו את השקעותיהן ושואפות יותר ויותר לעצמאות, הן לא יגיעו ליכולות מקבילות בין לילה. פרון מציין כי במהלך תקופת המעבר הזו, המעמד המרכזי של ארה"ב כעמוד הביטחון האירופי נשאר חיוני. הדבר מהווה סיכונים במידה והמעורבות האמריקאית בהגנה האירופאית תיחלש לפני שמימוש ההשקעות האלו יושלם בשלמותו.

ההקשר הרחב

פרון מסכם וחוזר ומדגיש את מגמת ההתעצמות של נאט"ו באירופה מאז 2022, ומדגיש שאם מגמות אלו ימשכו, הן עשויות לשנות באופן מכריע את מאזן הכוחות הצבאיים בין נאט"ו לבין רוסיה בטווח הארוך. חוזים מוחשיים ומאמצי רכש הולכים ונחתמים, על אף שחלק ניכר מהיכולות התפעוליות של מערכות הדור הבא יושגו רק בעוד כמה שנים.

לעומת זאת, הבסיס הכלכלי והצבאי של רוסיה מראה סימני דעיכה. עליית מחירי הנפט עשויה להעניק הקלה זמנית, אך בעיות מבניות ארוכות טווח, כגון אי יציבות פיננסית וקיבולת תעשייתית מוגבלת, משמעותן שבאופן הולך וגובר רוסיה אינה יכולה להשתוות לקצב ההתעצמות או המודרניזציה של נאט"ו. יתר על כן, כאשר תשומת הלב והמשאבים של רוסיה נצרכים על ידי מלחמתה באוקראינה, היא מסתכנת בהידרדרות נוספת לאחור בעוד נאט"ו ממשיכה בהוצאת תכניות ההתעצמות לפועל. ניסיונות רוסיים לשמר מעין שוויון עם נאט"ו עשויים להוביל לעומס כלכלי שאינו בר קיימא, בדומה למה שנראה בשנותיה האחרונות של ברית המועצות.

למרות אי וודאות לגבי תקציבים, אינפלציה ונתיב המעורבות של ארצות הברית, המגמה הכוללת ברורה: נאט"ו עוברת שינוי היסטורי בעמדת ההגנה שלה, וההשלכות על הביטחון האזורי והמוכנות האירופית הן עמוקות.

מה שנאמר ומתי

הנקודות שהמאמר מעלה, והרגעים שבהם נאמרו הדברים בהקלטה. כל זמן למטה פותח את ההקלטה באותו הרגע.

• פרון מתחיל בהתייחסות לאופן שבו הוצאות הביטחון של נאט"ו התפתחו מאז 2022, תוך הדגשת השינויים המשמעותיים שמתרחשים בתגובה לדינמיקות הבטיחות הגלובליות המשתנות. 04:02.
• בשנים האחרונות, נאט"ו עבר מה שהוא מתאר כ"עידן ה-2%", שבו מרבית המדינות החברות לא עמדו ביעד ההוצאה הביטחונית של 2% מהתמ"ג, לעידן חדש של התחייבות פיננסית מוגברת. 04:02.
• פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 שימשה כקריאת השכמה, והבהירה כי מצב ההשקעה הנמוכה שהיה קיים עד אז כבר אינו בר קיימא. 04:21.
• עד שנת 2026, ההוצאות הביטחוניות הכוללות של נאט"ו רשמו עלייה של 50% בתוך ארבע שנים בלבד, ממתחת ל-1.2 טריליון דולר בשנת 2022 ליותר מ-1.8 טריליון דולר בשנת 2026. 08:13.
• בעוד שהעלייה השנתית הקטנה ביותר התרחשה בין השנים 2022 ל-2023, התקציב זינק באופן משמעותי בין 2025 ל-2026, עם תוספת של כמעט 200 מיליארד דולר במונחים נומינליים במהלך תקופה זו. 08:13.
• בניגוד לכך, הוצאות הביטחון של ארצות הברית גדלו בצורה מתונה יחסית, כ-20% בלבד לאורך תקופה זו, בעוד שהמדינות הלא-אמריקאיות בנאט"ו הכפילו את ההוצאות המשותפות שלהן. 09:02.
• בשנת 2021, הוצאות הביטחון של ארצות הברית היו כפול מאלו של שאר מדינות נאט"ו ביחד. 09:40.
• עד שנת 2026, חברות נאט"ו האירופאיות צפויות להתקרב לרמות הוצאות ביטחוניות הדומות למה שארצות הברית השקיעה רק כמה שנים קודם לכן. 09:40.
• בהתאמה לאינפלציה, תקציב הביטחון של נאט"ו רשם גידול ריאלי של כ-26% בין השנים 2021 ל-2026. 10:13.
• גידול ריאלי זה מתורגם לתוספת של 300 מיליארד דולר במונחים קבועים של דולר אמריקאי לשנת 2021. 10:13.
• מדינות נאט"ו הלא-אמריקאיות תרמו כ-275 מיליארד דולר מתוך הגידול הריאלי הזה, מה שמסמן גידול של 77% בהוצאותיהן לעומת הרמות של שנת 2021. 10:13.
• גרמניה הקלה על מדיניות "בלם החוב" שלה, ובכך שחררה משאבים חיוניים להשקעה בביטחון. 06:37.
• פסגת נאט"ו בשנת 2025 בהאג הציגה יעדי הוצאות ביטחוניות חדשים: יעד ליבה של 3.5% להגנה שמטרתו לחזק יכולות צבאיות מסורתיות, ויעד אופציונלי של 5% להשקעות בתחומים של "הגנה רכה". 05:45.
• תוכנית SAFE של האיחוד האירופי סיפקה קרן ענקית המורכבת מהלוואות בריבית נמוכה לתמיכה בהוצאות ביטחוניות. 06:37.
• צעדים אלו של האיחוד האירופי נועדו לשחרר כ-800 מיליארד יורו נוספים להגנות השקעה. 06:37.
• רוסיה הגדילה בצורה ניכרת את תקציבה הביטחוני מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והוא מגיע לכדי 220 מיליארד דולר מדי שנה. 16:16.
• רק בין השנים 2025 ל-2026, גידול ההוצאות של נאט"ו למעשה השווה לסכום התקציב הביטחוני השנתי הכולל של רוסיה. 08:48.
• כוח הקנייה והבדלים כלכליים אזוריים ממלאים תפקיד מרכזי בקביעת היכולת הצבאית האמיתית. 11:59.
• התאמות לפרמטרי כוח קניה צבאי חשפו כי השקעות נאט"ו מציעות יתרון ריאלי עוד יותר לעומת ההוצאות של רוסיה. 42:45.
• לאור ממשלתה המרכזית של רוסיה ותעשיית הביטחון שבבעלות המדינה, היא נהנית מיתרונות כמו יכולת סטנדרטיזציה של ציוד וסבסוד עקיף של הביטחון באמצעות גופים המסונפים למדינה. 16:30.
• לפי שיטת רוברטסון, כוח הקנייה הצבאי של רוסיה מספק יותר מפי שניים תפוקה לכל דולר לעומת ארצות הברית. 16:58.
• בשנת 2017 דיווחו כי רוסיה הפיקה פי שלושה כוח קנייה מתקציב הביטחון שלה בהשוואה לארצות הברית. 17:53.
• עד שנת 2025, נתון זה ירד ליחס של 2.16:1. 17:53.
• הפחתת יתרון כוח הקנייה של רוסיה מוסברת בעיקר ע"י אתגרי הכלכלה שלה, כמו אינפלציה, סנקציות, עלויות הלוואה גבוהות ועלויות מלחמה מוגברות. 19:14.
• הוצאות כ"א, כולל בונוסים להתגייסות, תשלומים במקרה מוות וטבות נוספות, זינקו עבור רוסיה מאז 2022. 18:31.
• אף שרוסיה הגדילה את ייצור הביטחון, היא מתמודדת עם אתגרים כמו דרישות כוח אדם, שעות עבודה ממושכות, ושיבושים כתוצאה מהתקפות רחפנים על מפעלים. 18:51.
• הוצאות על ציוד במדינות נאט"ו (פרט לארה"ב) עלו מ-19% מתקציביהן הכוללים להגנה בעידן שקדם למשבר קרים ל-33% עד שנת 2026. 26:07.
• גרמניה הקצתה יותר מ-47 מיליארד דולר לציוד צבאי בשנת 2026, סכום שגדול פי עשרה ממה שהשקיעה לפני כעשור. 30:37.
• נאט"ו התחייב לכ-50 מיליארד יורו למערכות תקיפה מדויקת, כאשר בריטניה מובילה את הפיתוח במגוון תחומים. 32:28.
• גרמניה הקימה מתקן ייצור למערכת טילי הפטריוט בשטחה, כדי להגביר את היכולת התעשייתית הביטחונית והאוטונומיה בתוך נאט"ו. 34:24.