הבנת הדיון על תכנית העשרת האורניום של איראן

מקורות והיקפה של תכנית הנשק הגרעיני של איראן

וורד קרול פותח את הדיון בהתבוננות על שיחות קודמות בנוגע למתקפות ארצות הברית על מתקני הגרעין של איראן וההסלמה שהתפתחה מהן למלחמה כוללת המכונה "מבצע זעם אפי." הוא מציין כי תהליך השלום המתמשך, שמאופיין בהפסקת אש בלתי יציבה, מתמקד כיום במשא ומתן על הסכם, מזכר הבנות (MOU), בין ארצות הברית לאיראן. משא ומתן חדש זה מנסה להתמודד עם המתחים הישנים, במיוחד סביב שאיפות הגרעין של איראן.

דריה דולזקובה, חוקרת בכירה בתכנית למניעת הפצת נשק גרעיני ונשק גרעיני של מכון שירותי הברית המלכותית (Royal United Services Institute), מספקת תובנות בנוגע לפרטים של תכנית הגרעין של איראן וההיסטוריה שלה. היא מסבירה כי תכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA), שנחתמה בשנת 2015, קבעה בתחילה מגבלות חמורות על פעילות הגרעין של איראן, במיוחד על תהליכי העשרת האורניום ועל הדרך לייצור פלוטוניום בכמות המספיקה לייצור נשק.

לדברי דולזקובה, רמת העשרת האורניום של איראן לפני ה-JCPOA הגיעה עד 20% של האיזוטופ U-235. כדי ליצור נשק גרעיני, יש צורך בהעשרת אורניום לרמות המתאימות לנשק, בערך 90%. ה-JCPOA הגביל את רמת ההעשרה למדרגה נמוכה בהרבה: 3.67%, והגביל את המצבור של אורניום המועשר של איראן ל-300 קילוגרם בלבד, ובכך חסם כל יכולת לפיתוח נשק גרעיני. השימוש בצנטריפוגות לצורך העשרה גם הוא הוגבל לכ-5,000 יחידות מדגם מיושן IR-1, שהן פחות יעילות באופן משמעותי מהצנטריפוגות המתקדמות שאיראן פיתחה מאוחר יותר.

היא מציינת כי מגבלות אלה היו בפיקוח הדוק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) במסגרת מסגרת ה-JCPOA, דבר שהפחית באופן משמעותי את היכולת של איראן להשיג במהירות את המשאבים הדרושים לייצור נשק גרעיני. המאמצים של איראן לפתח כור מים כבדים המסוגל לייצר פלוטוניום גם הם הוגבלו באמצעות דרישות תכנון מחדש. ההסכם לא רק הגביל פעילות גרעינית אלא גם הטיל מגבלות משמעותיות על יבוא ויצוא של חומרי גלם רלוונטיים לפיתוח נשק, אשר היו מפוקחים באמצעות מנגנון שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם (UNSC).

עם זאת, כפי שמדגישה דולזקובה, ה-MOU הנוכחי הנדון הוא מסמך פשוט בן 14 סעיפים ואינו כולל את הפרטים המפורטים שהיו קיימים ב-JCPOA. היא מציינת בדאגה כי רמת העשרת האורניום של 60% שאיראן השיגה לפני תקיפות יוני חורגת משמעותית מהמגבלה של 3.67% שנקבעה על ידי ה-JCPOA, דבר שממחיש עד כמה התקדמה תכנית הגרעין האיראנית מאז פרשה ארצות הברית מההסכם בשנת 2018. התקיפות על מתקני הגרעין של איראן ככל הנראה שיבשו חלק מפעילותם, אך דולזקובה מציינת כי היקף הנזק בפועל, במיוחד ליכולות הייצור של הצנטריפוגות, עדיין לא ברור.

המסגרת החוקית והדיפלומטית של פעילות הגרעין האיראנית

דולזקובה מתעמקת במבנה המשפטי שמסדיר את תכניות הגרעין של איראן, תוך שהיא ממקמת את פיתוחן במסגרת האמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני (NPT). היא מדגישה כי איראן חתומה על האמנה מאז שנות ה-60 ואישרה אותה בשנות ה-70, במוּדעתה להתחייבות לא לפתח או לרכוש נשק גרעיני. למרות שהממשלה האיראנית טוענת בעקביות שאין בכוונתה לעשות כן, נותרות ספקות לגבי כוונותיה, במיוחד לאור ראיות לקיומן של מתקני גרעין סודיים ופעולות העשרה חשאיות.

היא גם חוזרת לעסוק ב-JCPOA, אשר דרש מאיראן לפרק חלקים מתכנית הנשק הגרעיני שלה בתמורה להקלת סנקציות. במסגרת ההסכם, איראן שינתה את פעילותה הגרעינית, ומגבלות מסוימות הוטלו באמצעות תהליכים שהוקמו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם והעריכו ואישרו כל יבוא של חומרים פוטנציאליים לפיתוח נשק. ה-JCPOA היה מסגרת מקיפה שאיזנה בין המגבלות הגרעיניות לבין ויתורים כלכליים הדרגתיים. עם זאת, פירוקו תחת ממשל טראמפ בשנת 2018 הפר את האיזון השברירי.

דולזקובה מדגישה את הסיבוכים הטמונים בהסרת הסנקציות הכלכליות במסגרת ה-MOU. לדבריה, ההגבלות האמריקאיות מושרשות עמוק במדיניות בת עשרות שנים שמתחילה משנת 1979 ומטפלת לא רק בנושאים גרעיניים אלא גם בטרור, זכויות אדם ופעילויות אחרות שקושרו לאיראן. ה-MOU הנוכחי, בניגוד ל-JCPOA, מבטיח לכאורה הסרה כוללת של הסנקציות מצד ארצות הברית, דבר שמתואר כ"בלתי רגיל." ויתור מקיף כזה, היא טוענת, עשוי לעורר התנגדות לא רק מצד גורמים בתוך ממשלת ארצות הברית אלא גם מצד בעלות הברית במועצת הביטחון כמו בריטניה וצרפת. שתי מדינות אלו צפויות להעלות התנגדות אם החששות לגבי הפעילות הגאופוליטית הרחבה יותר של איראן באזורים שלהן לא יטופלו כראוי במסגרת ההסכם הסופי.

דולזקובה מתייחסת גם למכשולי החקיקה בהסרת הסנקציות בארצות הברית. בעוד שחלק מהמגבלות ניתן להסיר באמצעות צווים נשיאותיים, רבות מהן נקבעו בחקיקות קונגרס, ולכן דורשות אישור מצד הקונגרס האמריקאי. היא מצביעה על חוק סקירת הסכם הגרעין עם איראן (INARA), המחייב סקירה של הקונגרס לגבי כל הסכם מסוג זה. התהליך הזה יכול לסבך עוד יותר את היישום, בהתאם לנוף הפוליטי הפנימי בארצות הברית.

ההשפעה של סנקציות על תוכנית הגרעין של איראן ועל הכלכלה הרחבה שלה

הדיון עובר להתמקד באיך סנקציות בינלאומיות עיצבו מחדש את שאיפתה הגרעינית של איראן והשפיעו גם על כלכלתה הרחבה. דולזקובה מזכירה שסנקציות שהוטלו על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי והמועצה לביטחון של האו"ם היו מרכזיות להצלחת הסכם הגרעין (JCPOA) בכך שהפעילו לחץ על איראן להגביל את הפיתוח הגרעיני שלה. לדוגמה, סנקציות של המועצה לביטחון הקשו על איראן לייבא טכנולוגיה דו-שימושית, אשר יכולה לשמש הן לצורכי אזרחיים והן צבאיים, כולל פיתוח צנטריפוגות גרעיניות.

דולזקובה מסבירה כיצד צעדים אלו השפיעו עמוקות על הכלכלה האיראנית, במיוחד בהגבלת עסקאות פיננסיות ויצוא נפט שלה. גם ההקלה החלקית שניתנה במסגרת הסכם הגרעין הייתה משמעותית מספיק כדי לעודד את איראן לעמוד בתנאי ההסכם, שכן המדינה השתוקקה להשתלב מחדש כלכלית בעולם. אולם, לאחר שארצות הברית נסוגה מההסכם והטילה מחדש את הסנקציות בשנת 2018, איראן החלה להרחיב בהדרגה את העשרת האורניום שלה מעבר למגבלות ההסכם, מה שמצביע על כך שלחץ כלכלי יכול גם להניע שינויים מדיניות בלתי רצויים.

היא מציינת כי מזכר ההבנות (MOU) הנוכחי הנמצא בדיונים כולל הסרה מוחלטת של הסנקציות האמריקאיות הראשיות והמשניות, צעד שבא לא רק כדי לשקם את האמון האיראני אלא עשוי גם לסמל ויתור משמעותי מצד ארצות הברית. בעוד שזה יכול להקל על חלק מהמכשולים הכלכליים שחווים אזרחים רגילים באיראן, זה עשוי גם לעורר ביקורת קשה מצד גורמים שהוקיעו את התנהגותה הרחבה יותר של איראן, כולל תמיכה לכאורה בארגוני טרור ופגיעות בזכויות אדם.

כשחוזרים לנושא של הקלות בסנקציות, דולזקובה מציינת כי הרשת המסובכת של סנקציות אמריקאיות על איראן, הכוללות מגוון רחב של סוגיות מעבר לתוכנית הגרעינית שלה, מקשה להפריד בין עונשים כלכליים הקשורים ספציפית לחששות גרעיניים לבין אלו הקשורים לטענות אחרות.

המצב הנוכחי של העשרת גרעין וטכנולוגיות מתקדמות באיראן

לפי דולזקובה, פעילות העשרת הגרעין של איראן התקדמה באופן משמעותי מאז שארצות הברית נסוגה מהסכם הגרעין (JCPOA). רמות ההעשרה זינקו ל-60% U-235 לפני תקיפות האוויר של ארצות הברית ביוני האחרון, אשר חשפו רמות קרובות בהרבה לסף ה-90% הדרוש לייצור נשק, בהשוואה לסף של 3.67% שהותר בהסכם של 2015. בנוסף, מאגרי האורניום המועשר של איראן גדלו באופן ניכר בהרבה ממגבלת 300 הקילוגרמים שהותרו.

מעבר לכמויות ולרמות ההעשרה המוגברות, איראן הצליחה לפתח ולהשתמש בדגמי צנטריפוגות מתקדמים בעלי יעילות גבוהה בהרבה מהיחידות IR-1 שהותרו במסגרת ההסכם. בין אלו נמנים דגמי IR-4 ו-IR-6, וכן היא בדקה אבות-טיפוס כמו IR-9, אשר תיאורטית יכולים להיות יעילים פי 40 עד 50 מדגמים קודמים. דולזקובה מדגישה כי התקדמות זו האיצה בצורה משמעותית את יכולת איראן לייצר אורניום מועשר, מה שמקצר את זמן ההפקה הנדרש משמעותית.

למרות המאמצים לפרק חלקים מתשתית איראן במהלך התקיפות ביוני, עדיין שוררת אי ודאות לגבי המידה שבה הושפעו מתקני ההעשרה ויכולות ייצור הצנטריפוגות. עם מספר אתרים גרעיניים איראניים שנמצאים באזורים תת-קרקעיים, כמו פורדו וחלקים מנתנז, קשה להעריך לחלוטין את כדאיותם או את האפשרות להעתקת הפעילות שלהם למקומות אחרים בשטח ההררי של המדינה.

דולזקובה מסבירה את מושג "השמנה מחדש" (down-blending) כטכניקה לדילול אורניום מועשר לרמות הרבה יותר נמוכות של ריכוז U-235. היא מעלה שאלות לגבי פרטי מזכר ההבנות (MOU), במיוחד בהקשר של אילו מאגרים יהיו יעד לדילול, עד איזה רמה הם ימדוללו וכיצד התהליך יפוקח כדי להבטיח עמידה בהסכם.

בנוסף, היא מציינת כי תשתית ההשמנה מחדש עשויה להינזק בעקבות התקיפות, מה שמעלה שאלות לוגיסטיות לגבי היתכנותה. בעוד שהעברת החומר המדולל מחוץ לאיראן עשויה להיות האופציה הטובה ביותר, אין עדיין אישור להכללת הוראה שכזו במזכר ההבנות. ללא מנגנוני פיקוח מחמירים או תוכנית מוגדרת היטב, סיכוני פעולות העשרה לא מוצהרות וחשאיות נשארים גבוהים, במיוחד בהתחשב בשטח הנרחב של איראן וביכולתה לפתח מתקנים סמויים.

סיכונים פוטנציאליים ואסטרטגיות פיקוח

בקביעת הסיכונים הכרוכים בשאיפות הגרעיניות של איראן, דולזקובה מדגישה את הקשיים הטבועים באימות עמידתה של המדינה בכל הסכם, כולל מזכר ההבנות (MOU). היא מסבירה שאתרים כמו פורדו וחלקים ממתקני נתנז ואספהאן ממוקמים מתחת לקרקע, מה שמקשה על הפקחים הבינלאומיים לעקוב אחרי הפעילות במקום. למרות ששימוש בתמונות לוויין יכול לספק מודיעין מסוים, כמו גילוי בנייה או פעילות חריגה, הוא אינו יכול לספק תמונה מלאה של מה שמתרחש בתוך אתרים מבוצרים.

היא מתארת כי פירוק מנגנוני ההסכם (JCPOA) בשנת 2018 הפך את הפיקוח לכמעט בלתי אפשרי, ושהסכם זה בעצמו כלל לא הצליח למנוע פעילויות שסוטות מאיתור אם הן בוצעו מחוץ לאתרים מוכרזים.

כפי שדולזקובה מציינת, איראן טוענת בהתמדה שתוכנית הגרעין שלה נועדה למטרות שלום, כולל מחקרים רפואיים וייצור אנרגיה, אך הדפוס של אי עמידה עקבית בהסכמים מעורר חשש מפני אפשרות לנקיטת פעולות חשאיות. בהתחשב בהפרות הגרעין הקודמות של איראן וביתרונות הגיאוגרפיים והתשתיתיים המשמעותיים של המדינה, הקהילה הבינלאומית חייבת לפתח מנגנון מקיף ומעוכב שיבטיח מעקב אחר פעולות איראן.

תוצאות דיפלומטיות ועתיד ההסכמים בין ארצות הברית ואיראן

השוואת ההבנות (MOU) לתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) מעלה כמה מורכבויות שמקשות על השוואה ישירה. כפי שהזכירה האורחת דריה דולזקובה, מומחית למניעת הפצה גרעינית, ה-MOU אינו מיועד להיות מטרה סופית אלא יותר כשלב מקדים. הוא מייצג מסגרת לדיונים נוספים ולהסכמים פוטנציאליים. היא מזהירה שהרמה של הפירוט והספציפיות שנצפתה ב-JCPOA אינה קיימת ב-MOU, דבר היוצר אתגר בהשוואת שני המסמכים.

ה-JCPOA, הסכם מקיף ומפורט, זכה לשבחים על תקנותיו הקפדניות בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן, במיוחד המגבלות שלו על העשרת האורניום ועל אגירה. דולזקובה מדגישה כי מספר הוראות מפתח של ה-JCPOA, כגון מגבלות על רמות העשרת האורניום ולוחות זמנים ברורים לעמידה, מבדילים אותו כהסכם מקיף שמאפשר לאמת עמידתה של איראן. מנגד, ה-MOU החדש חסר רמת פירוט זו ונראה דומה יותר לתוכנית הפעולה המשותפת (JPOA) שקדמה ל-JCPOA. ה-JPOA, שנחתם בשנת 2013, היה הסכם ביניים לבניית אמון שסייע להכנת הקרקע להסכם ה-JCPOA הרחב יותר.

וורד קרול מציין את הדינמיקות הפוליטיות הקיימות, ומאזכר את שינוי האסטרטגיה הדיפלומטית של ארצות הברית. לדברי הצהרות מזכיר ההגנה, המיקוד עבר למשא ומתן מעמדת כוח צבאי נתפסת. קרול טוען שארצות הברית מנסה ללחוץ על איראן מבחינה דיפלומטית תוך שימוש בפעולותיה הצבאיות האחרונות, אשר החלישו בצורה משמעותית את נכסי הצבא של איראן. הוא מציין כי גישה זו שונה מאסטרטגיית ממשל אובמה במהלך משא ומתן ה-JCPOA, שהתמקדה אך ורק במניעת הפצה גרעינית ולא טיפלה בפעילויות אחרות של איראן, כגון מימון פרוקסי אזוריים או גישה למצר הורמוז.

דולזקובה מזהירה שלמרות שהעמדה התקיפה של ארצות הברית פגעה בהיבטים מסוימים של יכולות הצבא של איראן ושיבשה את ההנהגה שלה, היא יכולה גם להסיר מנופי לחץ חשובים עבור משא ומתן עתידי. היעדר מסגרת מקיפה דומה ל-JCPOA עשוי להוביל לחוסר אחידות באכיפה ולשגיאות אפשריות בבניית אמון עם איראן. היא מצביעה על חוסר הבהירות סביב יציבות ההנהגה של איראן, דבר שמעלה ספקות לגבי יכולתה של המדינה לנהל משא ומתן יעיל או להבטיח עמידה בהסכמים עתידיים.

לקראת העתיד, דולזקובה מסבירה, השאלה המרכזית היא האם איראן תראה את האינטרסים שלה כמתאימים יותר לרדוף אחר נשק גרעיני או להמשיך בדיונים דיפלומטיים. הלחצים הצבאיים והכלכליים המתמשכים עשויים להרתיע את איראן מפעולה מיידית לבניית תוכנית הגרעין שלה מחדש, אך צעדים אלו גם מציפים שאלות קריטיות לגבי החוסן וההיתכנות של האסטרטגיה לטווח הארוך. דולזקובה מתעקשת שכאשר איראן תייצב בסופו של דבר את מנהיגותה הפנימית ותפתח את האסטרטגיה הגיאופוליטית שלה, האומות המערביות יזדקקו לגישה מתואמת בקפידה כדי להתמודד עם שאיפות מחודשות.

קרול מסכם כי שאלת השפעת הפעולות הצבאיות האחרונות והשינויים הדיפלומטיים על חישוביה של איראן נותרת בלב הדיונים המתמשכים. הדרך קדימה תדרוש תשומת לב רבה כדי להבטיח שכל ההסכמים העתידיים יחרגו מהבנות שטחיות כדי להשיג התחייבויות מחייבות.

מה נאמר, ומתי

הנקודות המוצגות במאמר זה והרגעים בהקלטה שבהם נאמרו. ניתן לפתוח את ההקלטה בכל אחת מהנקודות להלן בלחיצה על הקישור.

• וורד קרול מתאר דיונים קודמים לגבי מתקפות של ארה"ב על מתקני הגרעין של איראן שהובילו למבצע "זעם אפי". 00:16.
• תהליך השלום הנמשך מתמקד במשא ומתן על מזכר ההבנות (MOU) בין ארצות הברית לאיראן. 00:16.
• תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) שנחתמה בשנת 2015 קבעה מגבלות על פעילויות הגרעין של איראן, כגון הגבלת העשרת אורניום לרמה של 3.67% והגבלת מצבורי האורניום ל-300 קילוגרם. 05:13.
• לפני חתימת ה-JCPOA, איראן העשירה אורניום לרמה של 20% איזוטופ U-235, בעוד שרמת העשרה לנשק גרעיני דורשת 90%. 05:13.
• איראן השתמשה בסביבות 5,000 צנטריפוגות מדגם מיושן IR-1 במסגרת ה-JCPOA, שהן פחות יעילות באופן משמעותי מדגמים מתקדמים יותר. 08:10.
• במסגרת ה-JCPOA, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) עקבה אחרי עמידתה של איראן במגבלות הפעילות הגרעינית. 24:28.
• ה-JCPOA הגביל את התפתחותו של כור מים כבדים שיועד לייצור פלוטוניום באמצעות דרישות תכנון מחדש. 09:22.
• מזכר ההבנות (MOU) הנוכחי הוא מסמך פשוט בן 14 סעיפים ואינו כולל את הפרטים המקיפים של ה-JCPOA, לדברי דולזקובה. 12:47.
• איראן השיגה רמת העשרת אורניום של 60% לפני מתקפות של ארה"ב ביוני, רמה הגבוהה מהמגבלה של 3.67% שנקבעה ב-JCPOA. 05:13.
• נסיגת ארצות הברית מה-JCPOA בשנת 2018 הביאה להתקדמות בתכנית הגרעין של איראן. 22:15.
• האמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני (NPT) נחתמה על ידי איראן בשנות ה-60 ואושרה בשנות ה-70. 17:09.
• במסגרת ה-JCPOA, איראן פירקה חלקים מתכנית הנשק הגרעיני שלה בתמורה להקלות סנקציות. 05:13.
• סנקציות שהוטלו על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון של האו"ם לחצו על איראן להגבילה בפיתוח הגרעין שלה, כפי שהוצג על ידי ה-JCPOA. 05:13.
• מזכר ההבנות (MOU) מציג הסרה מוחלטת של הסנקציות העיקריות והמשניות על ידי ארצות הברית, צעד שמתואר כ"בלתי רגיל". 13:05.
• בחינה של אבות-טיפוס מתקדמים של צנטריפוגות כמו IR-9, שהן תאורטית בעלות עוצמה פי 40 עד 50 ממודל IR-1. 08:38.
• מאגרי האורניום המועשר של איראן חרגו מ-300 הקילוגרם שהותרו על ידי ה-JCPOA, לדברי דולזקובה. 22:33.
• "השמנה מחדש" כהפחתת ריכוז האורניום המועשר לרמות נמוכות יותר ותיאור החששות הלוגיסטיים לגבי תשתיות שנפגעו. 18:51.
• אתרים תת-קרקעיים כמו פורדו ונתנז יוצרים אתגרים באימות עמידת איראן בהסכמים, לדברי דולזקובה. 23:32.
• ה-JCPOA, בניגוד ל-MOU, כלל לוחות זמנים מפורטים ותחם באופן קפדני את רמות העשרת האורניום. 05:13.
• היא משווה בין המזכר לבין תוכנית הפעולה המשותפת (JPOA) של שנת 2013, שהייתה פחות מקיפה מה-JCPOA. 26:39.
• על פי הצהרות מזכיר ההגנה שאליהן מתייחס קרול, ארצות הברית שואפת לנהל משא ומתן בעמדת עוצמה צבאית נתפסת. 30:57.
• שינוי בגישת ממשל אובמה, שהתמקד רק באי-הפצה גרעינית. 30:57.
• דולזקובה מזהירה כי היעדר מסגרת כמו ה-JCPOA עשוי להוביל לאי אחידות באכיפה. 30:13.
• איראן טוענת בהתמדה כי תכנית הגרעין שלה מיועדת למטרות שלום, אף על פי שחששות לגבי עמידה בהסכמים ממשיכות לצוץ. 17:27.
• ההעשרה הגרעינית המתקדמת של איראן והחששות לגבי מתקנים סמויים פוטנציאליים. 23:29.
• וורד קרול מדגיש כי מזכר ההבנות (MOU) הוא שלב ראשוני וחסר מנגנונים מפורטים כמו אלו שנצפו ב-JCPOA. 24:58.
• קשיים בהפרדת הסנקציות האמריקאיות הקשורות באופן ספציפי לנושאים גרעיניים מתלונות רחבות יותר. 14:30.
• דולזקובה מדגישה את חשיבותם של מנגנוני פיקוח בינלאומיים חזקים בהסכמים עתידיים. 23:29.
• דולזקובה מסכמת כי ייצוב הנהגת איראן ותיאום גישות בין מדינות המערב הם קריטיים לטיפול בשאיפות עתידיות. 32:20.
• קרול מדגיש את חשיבות הפעולות הצבאיות והשינויים הדיפלומטיים כמרכזיים בדיונים על שינוי חישובי הגרעין של איראן. 30:57.